<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ג</h1>
<h2>דף סא:</h2>
על נדיבות יקום נדיב היועץ נדיבות, ומסיבות מתהפך בתחבולות לפעולות, מלחמת שערים קנית, מה טוב, ומחרוץ ועזר בכתרה להימנות במלכים, ובכפל שלום אכפל לאדוני מורי, אשכל וביכורה, צלוח ורכוב במעלות תרומיות אחז, איש שלומי ה"ר שמעון. אני שלמה קטנו סר אל משמעתו, אך לבי תמיה אשר בא אדוני להסתכל בקנקן חדש אין בו, על היין אשר שאל מורי ששכחה הגברת מפתח המרתף ערב יום הכפורים, ודרכינו להיות כל היום בבית הכנס', ופעמים הרבה הגברת ובני ביתה יוצאין מבית הכנסת ובאין אל הבית וחוזרין, והשפחה היתה סוגרת תמיד בעדה, אשר ציותה גבירתה מפני גנבים וגוזלין. ולילי המחרת שאלה הגברת המפתח, ואמרה השפחה אני מצאתיו היום לערב, והיו שם חביות פתוחות וסתומות, מבורזות בברזא ושאין מבורזות. נראה בעיני שהיין כולו מותר, אבל [בפתוחות ו]במבורזות היה לחוש, [אלא] שלא נחשדו(ת) הנוצריים לנסך יין, ואין יודעים בטיב ניסוך כלל, ואינן כימים הראשוני' שהיו ארמיים אדוקין בע"ז, ומשכשכין אצבען ביין, וזהו עבודתו וניסוכו, אבל עתה לא נחשדו, אלא למזוג ולשתות, ואע"פ שיש רשעים שעושין ברישעם בפני ישר' הן עושין, אבל לא שלא בפני ישרא', ולא חשו חכמים לדבר שיהא הגוי מתכוין להעבי' ישר' על דתו, כדאמ' התם [ל"ד ע"ב], קיסטא דמוריסא בלומא, קיסטרא דחמרא בארבעה לומי, אלמא במידי דלא מיתהני ביה לא חשיד, ועוד אמרי' [י"א ע"ב], לא הלכת לצור מימיך וראית ישר' וגוי ששפתו קדירות על גבי כירה אחת, ולא חשו חכמי' לדבר, דילמא מיהדר ישר' אפיה ושדי גוי נבילה בקדירה כו'. וזו שהיתה מספחת בינה לבין היין, אין לחוש לכלום, מפני כמה דברים, שהרי היו ישר' נכנסין ויוצאין לבית, ועוד מירתתא דילמא מידכרא ישראלית במפתח דארכסא, ואתיא ואשכחא לי', ואע"ג דאחדא לדשא, סברא דילמא אזלא ובדקה בברזי דחביתא דמינכרא אי נגדו מינה. ועוד אפי' ספק ביאה ליכ', מההוא מסוביתא [ע' ע"ב] דמסרתא לאקלידא לגויה, וכי (תימ') [אתא] רב דימי [אמר עובדא] הוה בי מדרשא, [ואמרו] לא מסרת ליה אלא שמירת מפתח בלבד, ותניא כותיה, אלמא לא דמיא היכ' דקאי גוי על חמרא ממש, למניח נכרי בחנותו (שהוא) [שאינו] עומד ממש על היין, ולא תימ' הך בשלא הודיעתה שהיא מפלגת עסיקינ', הא כיון שמסרה שמירת המפתח ואמרה לה שמרי אין לך הודעה גדולה מזו, דהא דשבקיה לגוי על חמרא ממש, תניא (כוותיה) ננעל הפונדק או שאמ' לה שמרי אסור, אלמ' כי אמ' לה שמרי, זו היא הודעה שהוא מפליג, ואפי' הכי במסירת מפתח לא חיישינ', וכ"ש זו שלא מסרתה אלא שוכחתה, והגויה נתפסת כגנב, אם נכנסת למרתף, מותר היתר גמור. ואל יקל בעיניכם לאבד ממונם של ישראל, שהתורה חסה עליו. וקימ' לן ספיק' דרבנן לקולא, ואי משום חומרא דיין נסך, ה"מ באותן אומות שהיו רגילין לנסך יינן לע"ז, דהוי איסור' דאוריית', דאיקש לזבחי מתי', דכת' [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, אבל באומה זו לא שמענו באזנינו ולא ראינו בעינינו, באחד מהם שיכשוך שישכשך לע"ז יינו. לפי ראות עיני דנתי לפניו, והוא הטוב בעיניו יעשה, כדי להורות לפניו, אך אומר גזר עלי וקיימתיו. שלמה בר יצחק.
<h2>דף ע.</h2>
על נדיבות יקום נדיב היועץ נדיבות, ומסיבות מתהפך בתחבולות לפעולות, מלחמת שערים קנית, מה טוב, ומחרוץ ועזר בכתרה להימנות במלכים, ובכפל שלום אכפל לאדוני מורי, אשכל וביכורה, צלוח ורכוב במעלות תרומיות אחז, איש שלומי ה"ר שמעון. אני שלמה קטנו סר אל משמעתו, אך לבי תמיה אשר בא אדוני להסתכל בקנקן חדש אין בו, על היין אשר שאל מורי ששכחה הגברת מפתח המרתף ערב יום הכפורים, ודרכינו להיות כל היום בבית הכנס', ופעמים הרבה הגברת ובני ביתה יוצאין מבית הכנסת ובאין אל הבית וחוזרין, והשפחה היתה סוגרת תמיד בעדה, אשר ציותה גבירתה מפני גנבים וגוזלין. ולילי המחרת שאלה הגברת המפתח, ואמרה השפחה אני מצאתיו היום לערב, והיו שם חביות פתוחות וסתומות, מבורזות בברזא ושאין מבורזות. נראה בעיני שהיין כולו מותר, אבל [בפתוחות ו]במבורזות היה לחוש, [אלא] שלא נחשדו(ת) הנוצריים לנסך יין, ואין יודעים בטיב ניסוך כלל, ואינן כימים הראשוני' שהיו ארמיים אדוקין בע"ז, ומשכשכין אצבען ביין, וזהו עבודתו וניסוכו, אבל עתה לא נחשדו, אלא למזוג ולשתות, ואע"פ שיש רשעים שעושין ברישעם בפני ישר' הן עושין, אבל לא שלא בפני ישרא', ולא חשו חכמים לדבר שיהא הגוי מתכוין להעבי' ישר' על דתו, כדאמ' התם [ל"ד ע"ב], קיסטא דמוריסא בלומא, קיסטרא דחמרא בארבעה לומי, אלמא במידי דלא מיתהני ביה לא חשיד, ועוד אמרי' [י"א ע"ב], לא הלכת לצור מימיך וראית ישר' וגוי ששפתו קדירות על גבי כירה אחת, ולא חשו חכמי' לדבר, דילמא מיהדר ישר' אפיה ושדי גוי נבילה בקדירה כו'. וזו שהיתה מספחת בינה לבין היין, אין לחוש לכלום, מפני כמה דברים, שהרי היו ישר' נכנסין ויוצאין לבית, ועוד מירתתא דילמא מידכרא ישראלית במפתח דארכסא, ואתיא ואשכחא לי', ואע"ג דאחדא לדשא, סברא דילמא אזלא ובדקה בברזי דחביתא דמינכרא אי נגדו מינה. ועוד אפי' ספק ביאה ליכ', מההוא מסוביתא [ע' ע"ב] דמסרתא לאקלידא לגויה, וכי (תימ') [אתא] רב דימי [אמר עובדא] הוה בי מדרשא, [ואמרו] לא מסרת ליה אלא שמירת מפתח בלבד, ותניא כותיה, אלמא לא דמיא היכ' דקאי גוי על חמרא ממש, למניח נכרי בחנותו (שהוא) [שאינו] עומד ממש על היין, ולא תימ' הך בשלא הודיעתה שהיא מפלגת עסיקינ', הא כיון שמסרה שמירת המפתח ואמרה לה שמרי אין לך הודעה גדולה מזו, דהא דשבקיה לגוי על חמרא ממש, תניא (כוותיה) ננעל הפונדק או שאמ' לה שמרי אסור, אלמ' כי אמ' לה שמרי, זו היא הודעה שהוא מפליג, ואפי' הכי במסירת מפתח לא חיישינ', וכ"ש זו שלא מסרתה אלא שוכחתה, והגויה נתפסת כגנב, אם נכנסת למרתף, מותר היתר גמור. ואל יקל בעיניכם לאבד ממונם של ישראל, שהתורה חסה עליו. וקימ' לן ספיק' דרבנן לקולא, ואי משום חומרא דיין נסך, ה"מ באותן אומות שהיו רגילין לנסך יינן לע"ז, דהוי איסור' דאוריית', דאיקש לזבחי מתי', דכת' [דברים ל"ב] ישתו יין נסיכם, אבל באומה זו לא שמענו באזנינו ולא ראינו בעינינו, באחד מהם שיכשוך שישכשך לע"ז יינו. לפי ראות עיני דנתי לפניו, והוא הטוב בעיניו יעשה, כדי להורות לפניו, אך אומר גזר עלי וקיימתיו. שלמה בר יצחק.
